ההגשמה הגדולה ביותר - שבת




      צור קשר הרשמה ראשי
שתפו שתפו בפייסבוק לחצו להצטרפות לניוזלטר חינם
חיפוש:
ברכות  |   גלגול נשמות,מיסטיקה  |   זוגיות,הפסקת הריון  |   קבלה   |   יהדות  |   תהילים,ניסים  |   שבת  |   חלומות,פתרון חלומות  |   פיתוח האישיות   |   מוזיקה  |   אחרית הימים,גוג ומגוג   |   חגים  |   ערוץ סודות לילדים   |   פרשת השבוע  |   חינוך  |   ניוזלטר סודות  |   תפילין  |  
ראשי / שבת
ההגשמה הגדולה ביותר - שבת

אנשים רבים חוששים לשקוע בהווייתו של הרגע, ומחכים בקוצר רוח להמשיך הלאה עם החיים. השבת גורמת לנו לעצור ולשבת בשלווה - עכשיו.

02/04/2008 הרב דוד אהרון \ aish.co.il

במשך 40 שנות נדודיהם של בני ישראל במדבר, הם נשאו עמם מקדש נייד שנקרא המשכן. מבנה המשכן מייצג את היצירה הגדולה ביותר שאי פעם נוכל לקוות להשיג בחיינו. האלוקים ברא את העולם למענך ולמעני ולהנאתנו. משימת החיים שלנו היא לקחת את העולם הזה, ולבנות ממנו משכן לשכינת האלוקים.

כשאנחנו בונים משכן, אנחנו יוצרים מקום לשכינה - לנוכחות האלוקית בעולם הזה, וזאת העשייה האנושית הגדולה ביותר שאפשר לדמיין. אם כן, מדוע אנו מצווים להימנע בשבת מפעולות נשגבות אלה של יצירה והגשמה אנושית? כדי להבטיח שאנחנו באמת עושים ובונים למען האלוקים. אחרת, זו עלולה להיות סתם פעולה נוספת שנובעת מתוך גחמה אנוכית.

אני זוכר שכאשר אשתי הייתה בהריון וברחמה ילדנו הראשון, היא כל הזמן הייתה אומרת שהיא מקווה שתזכה ללדת בשבת. אני קיוויתי שלא, משום שמשמעותה של לידה בשבת היא, שאני אצטרך לחלל את השבת כדי שנוכל להגיע לבית החולים. אני אצטרך להשתמש בטלפון ולהיכנס למכונית, דברים שעל פי התורה אסורים בשבת. מובן שמותר לעשות את הפעולות האלה במקרה של לידה, מכיוון שקיים כאן סיכון מסוים של חיים ומוות, שדוחה את איסורי השבת; ובכל זאת, לחלל את השבת היה מחשבה בלתי נסבלת בעיניי. בכל אופן, אשתי התעקשה: יש לי הרגשה שזה יקרה בשבת. ואני אמרתי, טוב, אז אולי כדאי שתהיה לך הרגשה אחרת.

במשך החודש התשיעי, בכל פעם שהתקרבנו לשבת, הייתי נכנס למתח. וכמו שאתם בטח מנחשים, בסוף החודש התשיעי, מייד אחרי שהדליקה אשתי את נרות השבת היא התיישבה ואמרה, זה מתחיל... . בסדר, אז אני מקווה שזאת תהיה לידה איטית - מה דעתך על עסקה של 24 שעות? הצעתי לה בתקווה. תשבי ותנוחי עד למוצאי שבת.


ואז, בדרך לבית החולים, הבנתי פתאום איזה רמאי אני.

זה לא בדיוק מה שקרה. למרות שאשתי לא אוהבת למהר, משום מה התינוק גרם לצירים להתקדם די במהירות. אני שומר שבת כבר 15 שנים, ועכשיו אני עומד לחלל אותה - אני עומד לנסוע במכונית בשבת קודש... ואז, בדרך לבית החולים, הבנתי פתאום איזה רמאי אני. אם השבת שלי היא באמת עבודת ה', אז אין כאן חילול שבת! זאת הדרך שבה האלוקים רוצה שאני אבלה את השבת בשבוע הזה. הדרך שבה אני עובד את ה' בשבת הזאת, היא נסיעה במכונית כדי לקחת את אשתי לבית החולים. ואז הבנתי שחיי המצוות שלי עלולים להיות פשוט הרגל רוחני של עבודת-עצמי במקום עבודה קדושה לה'. במקום ששמירת המצוות שלי תבטא את השאיפה למלא את הכאן והעכשיו בנוכחות האלוקים, עלולה להיות כאן סתם דרך נוספת לספק את האגו שלי, ולזכות בהערכה מחברי הקהילה שלי!

חזל אומרים לנו שכשאנחנו עושים משהו במטרה לזכות בכבוד חברתי, זה יותר גרוע מלעבוד עבודה זרה. כשאתה עובד לאלילים, לפחות אתה יודע שאתה עובד עבודה זרה, אבל כשאתה פועל כדי לזכות בהערכת הציבור, אתה עדיין מאמין שאתה עובד את האלוקים. הנסיעה במכונית באותה שבת הייתה אחת מהתנסויות השבת הכי משמעותיות שאי פעם חוויתי. קודם חשבתי שאני מחלל את השבת אבל מותר לעשות את זה. לבסוף הבנתי, שאני באמת שומר את השבת בדרך הקדושה ביותר.

תארו לעצמכם מצב כזה: עכשיו יום ששי אחר הצהריים, והתקופה היא ערב המילניום השישי. חיכינו למשיח במשך 6,000 שנה, וסוף סוף הוא הגיע - ואנחנו בונים את המקדש. אנחנו כמעט מסיימים את הבנייה המדהימה הזו, בתוך דקות נגיע להגשמה המוחלטת שעליה חלמנו, אבל השבת עומדת להיכנס. השמש מתחילה לשקוע. חסרות לנו רק 10 דקות כדי להשלים את בניית המקדש, ולהחזיר לעולם את הנוכחות האלוקית המושלמת - אבל השבת נכנסת בעוד 5 דקות. האם נעצור? האם נוכל לעצור?! אנחנו רוצים להגיע לעבודת הא-ל הגבוהה ביותר, ההגשמה המוחלטת שיכולים להשיג בני אנוש. האם נעצור את מלאכת תיקון העולם בגלל 5 דקות של שבת, ונחכה 25 שעות כדי לחזור אליה?

זה בדיוק המסר שהשבת ואיסורי המלאכה נושאים בחובם. אם אנחנו באמת בונים את המקדש למען האלוקים, אז אם הבוס אומר להפסיק - אנחנו מפסיקים. המטרה אינה לסיים את בניית המקדש, אלא להספיג כל רגע בנוכחות האלוקית - וזאת על ידי עבודת האלוקים. מי שאינו יכול לעצור, עוסק בבניית מקדש לעצמו.


מי שאינו יכול לעצור, עוסק בבניית מקדש לעצמו.

זה השיעור המדהים שאנחנו יכולים ללמוד מסיפורם של אברהם אבינו ויצחק.

אברהם מקדיש את חייו לעבודת הא-ל היחיד ומשקיע את כל כוחותיו במטרה: להביא את העולם להכרה בנוכחות האלוקים. הוא נלחם בחוזקה נגד עובדי האלילים, אשר חלקם היו מקריבים את בניהם לעבודת המוֹלֶךְ. הוא נאבק נגד הרציחות הנוראות האלה ככל יכלתו. הוא רוצה בבן שיירש את תפקידו הרוחני, וימשיך במלאכת הפצת האמת של אהבת הא-ל. בדרך נס, בגיל זקן מאוד, מתברכת שרה בהריון ויולדת בן - יצחק. אבל אז, האלוקים מבקש מאברהם להקריב את הבן שאליו הוא ייחל זמן רב כל כך. תחשבו מה עבר לאברהם בראש.

אלוקים, האם אתה יודע מה הציווי הזה יעשה לכל מה שפעלתי למענך במשך כל השנים? כל העבודה שלי תרד לטמיון. השם שלך, שעמלתי כל כך קשה כדי לקדש בעולם, יחולל. תחשוב על הכותרות בעמוד הראשון של ידיעות כנען: אברהם העברי חשף את פרצופו האמיתי... השיל את צדקנותו והקריב את בנו...

בסיפור הזה מתגלה משמעותה האמיתית של עבודת ה'. האלוקים מבקש מאברהם לעבוד אותו מתוך ויתור על עבודת ה' של כל חייו! במקרה הזה, עבודת ה' של אברהם הייתה להקריב את עבודת ה' שלו. לא יכול להיות מבחן עמוק יותר לעבודה אמיתית. אם באמת חשוב לך לעשות את רצון האלוקים, אז תעשה פשוט מה שהוא אומר. האלוקים אומר לאברהם, אני יודע שאתה רב גדול ושאתה מפיץ את שמי בעולם, ואני יודע שזה עומד להרוס את הכל, אבל זה מה שאני רוצה.

זה הניסיון הגדול ביותר. האם אברהם באמת הקדיש את חייו לעבודת האלוקים, או שבעצם, משימת חייו לא הייתה יותר מטיפוח אגו מוסווה? אם אברהם באמת עובד את הא-ל, אז הוא אמור לקבל כל מה שהבוס אומר שצריך לעשות. אברהם מבין: העולם הזה אינו שלי ואני לא אדון ההיסטוריה. אני רק עובד כאן בשירות האדון, כדי למלא את העולם בנוכחות האלוקים על פי רצונו.

זהו הניסיון העדין של החיים היהודיים. האם אני באמת עובד את ה'? אם ארגון יהודי גונב כסף כדי לממן את הפעילויות שלו להפצת דבר ה', אז חברי הארגון פיספסו את הנקודה והם לא עובדים באמת את הא-ל.


האם אברהם באמת הקדיש את חייו לעבודת האלוקים, או שבעצם, משימת חייו לא הייתה יותר מטיפוח אגו מוסווה?

שבת הוא הזמן לעצור; העצירה מאשרת באופן רטרואקטיבי שכל מה שעשינו במשך השבוע הוא באמת למען האלוקים. אם הבוס סוגר את החנות ולא רוצה שנמשיך לעבוד, למה שנרצה בכלל לעבוד? אם אנחנו דווקא ממשיכים, כנראה שהתבלבלנו ונדמה לנו שאנחנו עצמאיים.

השבת מלמדת אותנו שהעתיד שאליו אנחנו מייחלים, אינו חשוב יותר מרגע זה עכשיו בעבודת ה' שלנו. שרק העכשיו אמיתי, ורק עכשיו אנחנו יכולים להוריד את השכינה לעולם. השבת מאפשרת לנו לעצור, להירגע, להפסיק את המרוצה ולהיות בשלווה - עכשיו.

הדבר מהווה אתגר לאדם המודרני, הלכוד במרוץ נגד השעון, ולפעמים במרדף אחר הרוח. כאשר אני מארח אנשים בביתי לשבת, אני מגלה שרוב האורחים החדשים מאוד לחוצים בניסיון שלהם להירגע.

הרבה אנשים פשוט לא מסוגלים לעזוב הכל, ולהניח בידי האלוקים. הם נהיים עצבניים. הם יושבים שם בשולחן השבת על קוצים ומקפיצים את הרגל למעלה ולמטה. הם לא מסוגלים להיות נוכחים בכל ישותם. הם מפחדים לשקוע בהווייתו של הרגע, ומצפים בקוצר רוח להמשיך הלאה.

שבת זו הגשמה ועשייה. ההגשמה אינה להשיג ולתפוס דברים. השבת משקמת את הנשמה שלך והופכת אותך לשלם. זה הזמן שבו אנחנו הכי הרבה נשמה. השבת היא קודש. זה הזמן להיות שלם עם עצמך, עם האהובים עליך ועם האלוקים.

* * *

   
סגור הכל פתח הכל תגובה חדשה
1 תגובות
14/07/2008 21:43:00 בת ישראל 1.
כל כך נכון כל כך עמוק ואמיתי





הדפס כתבה
שלח כתבה לחבר

שתף, הדפס, שמור
נושאים ראשיים
ברכות
גלגול נשמות,מיסטיקה
זוגיות,הפסקת הריון
קבלה
יהדות
תהילים,ניסים
מצלמות הכותל
שבת
פיתוח האישיות
חלומות,פתרון חלומות
מוזיקה
פרנסה
Francais,Spanish,Russian
אחרית הימים,גוג ומגוג
חגים
ערוץ סודות לילדים
הטיסה הגורלית לאמת - דניאל עשור
כרטיסי ברכה לראש השנה
סודות קליפ וידאו לשליחה חינם
רפואה
פרשת השבוע
חינוך
mp3
ניוזלטר סודות
תפילין

ראשי | ברכות | חלומות | פתרון חלומות | תהילים | קבלה | הפסקת הריון | חגים | גלגול נשמות | שבת | חינוך | אחרית הימים | זוגיות | רוחניות | מדע | גוג ומגוג | תיקון | מוזיקה | תורה | פיתוח האישיות | אתרי יהדות | מאמרים



>